ארכיון הקטגוריה: TRAVEL

סקוטלנד בסוף החורף: אור נמוך, ויסקי, ומלונות שיודעים לספר סיפור

סקוטלנד בסוף החורף היא מקום אחר לגמרי. האור נמוך כמעט לאורך כל היום, נוגע בגבעות בזווית ומותח צללים ארוכים.מותח צללים ארוכים, ומחמיא לכל דבר שהוא פוגש. הימים קצרים, האוויר קר ורטוב, והנוף לא מנסה להיות יפה — הוא פשוט נמצא שם, פתוח ורחב, ומרשה לך להסתכל.

יצאנו מלונדון ברכבת בבוקר. קצת יותר מארבע שעות מקינגס קרוס לאדינבורו, לאורך קו החוף המזרחי — יורק, דורהם, ניוקאסל, ואז המצוקים והים בקטע שבין ברוויק לגבול. יש משהו נכון בלהתחיל נסיעה ככה: הנוף מתחלף לאט, בלי חיתוכים, ואתה נכנס למקום במקום להנחית עליו.

אדינבורו: ערב אחד, בדיוק במידה

התמקמנו ב־Virgin Hotels Edinburgh — מלון עם שפה עיצובית ברורה, צבעים עמוקים, פרטים מוקפדים, ותחושה עירונית שלא מתאמצת. בדיוק מה שצריך ללילה אחד לפני שיוצאים צפונה.

בערב אכלנו ב־Timberyard — מסעדה בתוך מחסן עץ ישן, עם תקרות גבוהות, אור עמום וגישה קולינרית שמבוססת על מה שגדל כאן, עכשיו. מנות קטנות, טעמים נקיים, הרבה כבוד לחומר גלם. זה סוג המקום שמכניס אותך מיד לעונה.

צפונה, אל ה־Fife Arms למה דווקא סקוטלנד בסוף החורף

בבוקר לקחנו רכב ונסענו צפונה. הדרך היא כבר חלק מהחוויה — גבעות חומות־זהובות, מפודרות בשלג לבן, כבישים צרים, כבשים, ושמיים שמתחלפים כל חמש דקות.

עצרנו לצהריים ב־Fish Shop בבָּלָטֶר — מקום שנראה כמעט צנוע מבחוץ, ומגיש דגים ופירות ים ברמה שמפתיעה. פשטות מדויקת: דג טרי, טיגון קליל, לימון. בלי מאמץ מיותר.

ואז הגענו ל־The Fife Arms בבְּרֵימָאר, ואי אפשר להתכונן למקום הזה. זה לא מלון — זו יצירה. כל חדר, כל מסדרון, כל פינה עמוסים בשכבות של צבע, טקסטיל, טרטנים, אוסף אמנות אמיתי, ופריטי וינטג’ שנראים כאילו נאספו כאן במשך מאה שנה. זה עיצוב שלא מתנצל, כמעט תיאטרלי — ובכל זאת מרגיש ביתי.

ארוחת הערב הייתה, ב־The Wine Cellar — חלל אינטימי, אבן, נרות, ותחושה של סוד קטן.

בבוקר שאחרי התחלנו בספא, ואחר כך יצאנו לטיול רגלי לפי מפה שקיבלנו מהמלון. אוויר קר, אדמה רטובה, נחל שוצף ושקט שממלא הכל.

Killiehuntly: סקנדינביה בלב הקיירנגורמס

משם המשכנו ל־Killiehuntly Farmhouse — וזה בדיוק ההיפוך של Fife Arms. כאן הכל מינימליסטי, שקט, נורדי. קירות בהירים, עץ, פשתן, רהיטים דניים, ואור טבעי שהוא כמעט הדבר היחיד שמעצב את החלל. אחרי כל הצבע והשכבות, המקום הזה מרגיש כמו נשימה עמוקה.

אחר הצהריים היה שייך ל־Sauna Yurt — סאונה בתוך יורטה, עם ריח של עץ שרוף ונוף פתוח לעמק. לצאת מהחום אל הקור של סוף החורף זה רגע שלא שוכחים.

בערב, ארוחה קבוצתית לכל אורחי הבית — שולחן אחד ארוך, אוכל ביתי ועונתי, ואנשים שלא הכרת עד לפני שעתיים. יש בזה משהו ישן ונכון.

4X4, ואגם שנראה כמו ציור

היום הבא התחיל בסיור ג’יפים בקיירנגורמס — שבילי בוץ, יערות אורנים, ומרחבים שמזכירים כמה קטן אתה. אחר כך הלכנו סביב Loch an Eilein, אגם עם חורבת טירה קטנה באמצע המים, מוקף ביער אורנים קלדוני עתיק. ההשתקפות במים באור אחר הצהריים — זה אחד מאותם רגעים שאתה פשוט עוצר מולם.

יום של שניים: ויסקי מול שבילים

למחרת התפצלנו. יוסי יצא לסיור ב־Balvenie — אחת הדיסטלריות הבודדות שעדיין עושות הכל בעצמן, מהשעורה ועד החבית, כולל רצפת הנבטה ומלטרייה משלהן. סיור אינטימי, בלי הצגה, עם הרבה כבוד למקצוע.

אני בחרתי בטיול רגלי בפארק הלאומי Cairngorms. אוויר, אזוב, נחלים קטנים, ואף אחד סביב.

Isle of Skye מערבה: טירה על המים וסקיי

אחר הצהריים יצאנו מערבה, לכיוון סקיי. האי סקיי הוא לא נוף — הוא תפאורה. רכסים חדים שנופלים ישר לים, עמודי בזלת שנראים מומצאים, ומפולת אדמה עתיקה שעדיין זזה לאט־לאט מתחת לרגליים. הכל כאן גדול מדי, ומרגיש כאילו מישהו סידר אותו בשביל מצלמה. האי הגדול והצפוני מבין ההברידים הפנימיים, בחוף המערבי של סקוטלנד. מחובר ליבשה בגשר מ־1995, כך שאפשר להגיע ברכב — מה שהופך אותו לנגיש הרבה יותר משאר האיים.

הכבישים צרים וחד־נתיביים, מה שמכריח אותך להאט, לעצור, ולתת למכונית ממול לעבור. וזה בעצם היתרון — סקיי לא מיועד למי שממהר והאור. גשם, רוח ושמש מתחלפים כאן תוך דקות, והתוצאה היא אור שנפתח ונסגר כל הזמן, אף פעם לא אותו דבר. בסוף החורף האי כמעט ריק, והוא כל כולו שלך.

בדרך עצרנו ב־Eilean Donan Castle — הטירה על האי הקטן, עם הגשר האבן והמים סביב. באור של סוף היום זה נראה כמעט לא אמיתי.

לנו ב־Kinloch Lodge — בית אחוזה משפחתי ישן על שפת הלוך האגם, עם אח דולקת, ספריות, וסלונים שמזמינים לשבת ולא לזוז. ארוחת הערב שם היא חוויה בפני עצמה: מטבח סקוטי מדויק, חומרי גלם מהאי, והגשה שקטה ומוקפדת.

סקיי, צדפות, והדרך לאוֹבָּן

את הבוקר הקדשנו לסקיי — נוף שהוא כבר מעבר לדרמטי. סלעים, ערפל, אור שנפתח ונסגר.

לצהריים עצרנו ב־Oyster Shed מעל קרבוסט: צריף פשוט, נוף לים, וצדפות שנפתחות מולך. בלי כלום — רק לימון. זה כל מה שצריך.

ומשם, נסיעה ארוכה דרומה לאוֹבָּן, עם עצירה ב־Oban Distillery — דיסטלריה קטנה שיושבת ממש בלב העיר, בין הבתים והנמל. הוויסקי שלה מחזיק בתוכו את שני העולמות: מלט מתוק מצד אחד, ורמז של מלח ים מהצד השני.

הלילה האחרון: Monachyle Mhor

סגרנו את הנסיעה ב־Monachyle Mhor — בית חווה עם חזית צבועה בורוד מהמאה ה־18, ומסביבו אוסף קטן של מבנים שכל אחד מהם דיבר שפה אחרת. קן מוגבה בין העצים עם ג’קוזי עץ על המרפסת. קבינה שחורה קטנה מעץ, מינימלית לגמרי, עם תנור עצים ונוף להרים. קרון צועני. בית זעיר שנראה כמו בקתת פיות. מבני החווה המקוריים שהוסבו סביב החצר

כפרית נעימה. זה מקום שגדל לאט, מבנה אחרי מבנה, וכל תוספת נשארה נאמנה לעצמה — ובכל זאת הכל יושב בנוף בלי להתנגש בו. בסוף דרך צרה שמתפתלת לאורך אגם, בין גבעות ומים, וזה בדיוק המקום הנכון לסגור בו נסיעה ארוכה. ארוחת ערב אכלנו במסעדה במקום, עם אוכל שרובו גדל או נצוד ברדיוס קרוב, וזה מורגש.

בבוקר האחרון נסענו חזרה לאדינבורו, ותפסנו רכבת אחר הצהריים חזרה ללונדון.

סקוטלנד בסוף החורף לא מנסה לפנק. היא קרה, רטובה, והשמש שוקעת מוקדם מדי. אבל בדיוק בגלל זה כל דבר מקבל משקל אחר — כוס ויסקי ליד אח, אור נמוך על אגם, ארוחה חמה בסוף יום ארוך.

וכמו תמיד, זה מה שאנחנו מחפשים: מקומות עם אופי, אור נכון, וסיפור שאפשר להביא איתו הביתה.

12 סיבות להתאהב בדורסט – ים דרמטי, אוכל מהאדמה ולינה עם אופי

כתיבת תגובה

דורסט ממוקם בדרום־מערב אנגליה, לאורך קו החוף של התעלה האנגלית — אזור שבו הנוף משתנה בין מצוקי גיר לבנים, שדות ירוקים פתוחים וחופים פראיים יחסית. זהו חלק מה־Jurassic Coast, אתר מורשת עולמית, שמרגיש לא מתאמץ אבל מאוד מדויק.

הנה 12 סיבות להגיע — ולהישאר קצת יותר:

1. Old Harry Rocks
מצוקי גיר לבנים שנשברים אל הים בקווים חדים ומדויקים. טבע במצבו הכי גרפי. אחד הסמלים היפים של החוף — עמודי גיר לבנים שנחתכים אל תוך הים.

2. הליכה לאורך ה־South West Coast Path
שביל שמתפתל בין ירוק עמוק לכחול פתוח, עם נקודות עצירה שמרגישות לא מתוכננות — וזה בדיוק הקסם.

3. אור שמשתנה כל הזמן
עננים, פתחים, שכבות של אור — כל רגע נראה אחרת.

4. חופים פתוחים ושקטים
מרחב לנשימה, בלי עומס.

5. The Pig on the Beach
מלון שמרגיש כמו בית כפרי משוחרר — אלגנטי בלי להתאמץ.

6. עיצוב עם אופי
שילוב של טקסטורות, רהיטים לא תואמים במכוון, צבעים רגועים — הכל מרגיש אסוף בטבעיות.

7. Farm to Table אמיתי
הגינה היא חלק מהמטבח. מה שגדל — נכנס לצלחת.

8. ארוחות עונתיות מדויקות
ירקות טריים, דגים מהאזור, טעמים נקיים וברורים.

9. גינת המלון
שיטוט בין ערוגות, ריחות של עשבי תיבול — השראה שמתחילה בחוץ.

10. קצב אחר
זמן שנפתח, רגעים שלא ממהרים לשום מקום.

11. חיבור לנוף
המלון נטמע בסביבה — לא מתחרה בה.

12. השראה אמיתית
לצילום, לבישול, למחשבה. לחזור עם רעיונות, לא רק זיכרונות.

אזור החוף בדורסט לא דורש תשומת לב — הוא פשוט מתגלה.
וזה בדיוק מה שהופך את השהות בו לכל כך מדויקת.

זה אזור שלא צועק — הוא נבנה לאט, דרך פרטים קטנים.
בדיוק מה שהופך אותו לכל כך נכון.

בין סלסלות תותים לזרי אביב: בוקר בשוק האיכרים של Pimlico Road

כתיבת תגובה

בוקר אביבי בלונדון נפתח אחרת כשהוא מתחיל בשוק. ב־Pimlico Road Market הכל נע בקצב רגוע ומדויק — דוכנים קטנים, סלים מלאים, ומוכרים שמסדרים כל פרי כאילו מדובר בתצוגה קטנה של צבע.

קצב לונדוני רך: צבעים, מרקמים ואנשים

העין נמשכת מיד לירקות הראשונים של העונה: אספרגוס ירוק ודק, צנוניות עם עלים טריים, אפונה מתוקה בתרמילים. לצידם, תותים אדומים ומבריקים, כאלה שלא צריכים יותר מביס אחד כדי להבין את העונה. ובין כל זה — פרחים. זרים רכים, לא מושלמים מדי, בדיוק כמו שצריך, שמוסיפים שכבה נוספת של צבע וריח לאוויר.

השוק הזה לא מרגיש מתוזמן — הוא פשוט קורה. אנשים עוצרים, טועמים, מדברים, ממשיכים. אין לחץ, אין רעש מיותר, רק תנועה טבעית בין הדוכנים.

מהסל לצלחת: רעיונות פשוטים מהשוק

מה שמעניין באמת הוא איך הכל מתורגם בקלות למטבח. האספרגוס מספיק לו חום קצר במחבת עם שמן זית ומעט מלח. האפונה משתלבת בפסטה פשוטה עם חמאה ולימון. אפילו לחם טוב, גבינה רכה וכמה ירקות חתוכים כבר מרגישים כמו ארוחה שלמה.

זו גישה שמבוססת על עונה ועל חומר גלם — פחות תכנון, יותר תגובה למה שנמצא מולך.

בסוף, חוזרים עם שקיות לא כבדות במיוחד, אבל עם לא מעט רעיונות.
וזה, אולי, הערך האמיתי של בוקר כזה.

אביב בסיציליה: בין מטבח, מסורת ואור רך של אחר הצהריים

כתיבת תגובה

יש מקומות שלא מלמדים רק לבשל — הם משנים את הדרך שבה אתה מסתכל על חומרי גלם.

ההשתלמות ב־https://annatascalanza.com/ היא בדיוק המקום הזה.

בית הספר ממוקם בלב סיציליה, בתוך מבנה אבן עתיק, כזה שהקירות שלו כבר ספגו דורות של בישול איטלקי אמיתי. זה לא “קורס בישול” במובן הקלאסי — זו חוויה של חיים בתוך המטבח המקומי. הדלתות הכחולות, החצר הפתוחה, האור שנכנס בזווית נמוכה אחר הצהריים — הכל מרגיש כמו תפאורה טבעית לסיפור קולינרי שנכתב בזמן אמת.

הייחודיות של המקום היא הפשטות המדויקת שלו. אין כאן ניסיון להרשים — יש כאן ניסיון לדייק. כל מתכון מתחיל מהבסיס: חומר גלם טוב, טכניקה נקייה, וסבלנות. הרבה סבלנות.

ומהר מאוד מבינים — זה לא רק אוכל, זו שפה.

יום ראשון: להתחיל מהאדמה

ה־Panelle היו נקודת הפתיחה. קמח חומוס, מים, מלח — שלושה רכיבים פשוטים, אבל ברגע שהם פוגשים חום נכון, משהו משתנה. המרקם עובר מבלילה רכה למשהו שמרגיש כמעט כמו פולנטה צפופה, ואז, אחרי טיגון — קריספי מבחוץ ורך מבפנים.

זה היה רגע שבו אתה מבין כמה שליטה יש בטמפרטורה וכמה מעט צריך כדי לייצר עומק.

הפסטה: תנועה בידיים

ה־Busiate היו שיעור בתנועה. לא רק במתכון — אלא בגוף.
לגלגל בצק סביב שיפוד בזווית של 45 מעלות, למשוך, להאריך — עד שהבצק הופך לסליל עדין.

יש משהו כמעט מדיטטיבי בפעולה הזאת. אתה לא “מייצר פסטה”, אתה מפתח קצב.

והפסטו של מרווה ושקדים — זה לא הפסטו הירוק המוכר. זה משהו עמוק יותר, ארומטי, עם מרירות עדינה ואגוזיות שמחזיקה את הכל במקום.

בשר, מתיקות ומה שביניהם

ה־Involtini di Carne היו כבר סיפור אחר — מורכב יותר, שכבות של טעמים: לחם, פיסטוקים, גבינה, עשבי תיבול, עטופים בבשר דק שנגלל כמו חבילה קטנה של טעם.

כאן הבנתי עד כמה המטבח הסיציליאני הוא מטבח של איזונים — מתוק, מלוח, שומני, רענן — הכל עובד יחד.

ואז מגיע הקינוח.

ה־Biancomangiare — קרם עדין של חלב, שקדים ולימון — מרגיש כמעט כמו ענן. המרקם בין רוטב לבשמל לקרם, עם רמזים של הדרים ופיסטוקים מעל.

זה קינוח שלא מנסה להרשים — והוא בדיוק בגלל זה מצליח.

רגעים של דיוק

ביום שאחרי עברנו למאפים — Biscotti Regina עם שומשום קלוי שמייצר קראנץ’ מדויק, ו־Cassatine שמביאים את כל סיציליה לתוך ביס אחד — ריקוטה, מרציפן, פירות מסוכרים.

זה כבר לא רק טעם — זו תרבות.

היום שבו הכל התחבר

ביום האחרון, הכל התכנס יחד:

רביולי ריקוטה ונענע — עדינים, כמעט רעננים כמו אביב.
קפונטה ארטישוק — חמיצות־מתוקה שמרגישה כמו זיכרון.
וקרם לימון — חד, נקי, סוגר את הכל בדיוק נכון.

סיכום אישי

יש משהו מאוד מדויק בגישה של בית הספר הזה — הם לא מנסים לחדש.
הם מנסים לשמר, אבל דרך חוויה אישית.

ובמובן הזה — זו לא הייתה רק השתלמות מקצועית.
זו הייתה תזכורת למה אנחנו מבשלים מלכתחילה.

לא בשביל המנה.
בשביל הרגע שבו הכל מתחבר.

סופשבוע באחוזה אנגלית: בין שקט כפרי לסטייל מתוחכם

כתיבת תגובה

אנגליה הכפרית יודעת לייצר רגעים שנראים כאילו נלקחו מתוך ספר ישן — גבעות רכות, ירוק אינסופי, ובתי אבן בגוון דבש שתופסים את האור בצורה כמעט ציורית. באזור Oxfordshire, בתוך הנוף השקט הזה, גילינו מקום שלוקח את כל האסתטיקה הזאת ומתרגם אותה לעולם עיצובי שלם.

התמקמנו ב־Estelle Manor — אחוזה היסטורית שעברה טרנספורמציה מוקפדת למלון שהוא הרבה מעבר ללינה. זהו מקום שבו כל פרט מרגיש מתוכנן — מהכניסה הדרמטית דרך שדרת העצים, ועד לחללים הפנימיים שמלאים בשכבות של צבע, טקסטורה וחומר.

עיצוב עם נוכחות: אבן, קטיפה ושכבות של אופי

העיצוב כאן עשיר ולא מתנצל — קטיפות עמוקות, טפטים דומיננטיים, פריטי וינטג’ לצד אלמנטים מודרניים. זה לא מינימליזם שקט, אלא אמירה ברורה, כמעט תיאטרלית, ועדיין — מאוזנת ונעימה לעין.

ואז מגיע אחד השיאים של המקום — הספא. חלל יוצא דופן בהשראה רומית, עם שימוש באבן, מים ואור רך שמייצר תחושה של עולם נפרד לחלוטין. זה לא עוד ספא של מלון, אלא חוויה אדריכלית כמעט, כזו שמזמינה להאט, להתבונן, ולהרגיש.

Farm to Table: קולינריה מקומית, עונתית ומדויקת

גם הקולינריה כאן ממשיכה את אותה שפה מדויקת. ברחבי האחוזה פזורים מספר חללי אירוח, כל אחד עם אופי אחר — מה־Brasserie בהשראת חממה מוארת, שמגישה מנות בריטיות המבוססות על חומרי גלם מקומיים, ועד חדר ה־Billiards המצופה עץ כהה לאווירה אינטימית יותר. לצד זה, חלל ה־Glasshouse מציע חוויה קלילה ונינוחה יותר, ויש גם אפשרויות לארוחות פרטיות למי שמחפש רגע שקט יותר. הקוקטיילים מוקפדים לא פחות — מדויקים, אלגנטיים, כאלה שמתאימים בדיוק לרגע, בין אם ליד האח בחורף או על טרסה פתוחה בקיץ.

בחוץ, הנוף ממשיך את הסיפור — מדשאות רחבות, עצים עתיקים, ובריכה ארוכה עם שמשיות מפוספסות שמוסיפה שכבה נוספת של סטייל.

בשבילנו, זה בדיוק השילוב שאנחנו מחפשים — מקום עם אופי חזק, שפה עיצובית ברורה, ואור נכון.
כי בסוף, כל פריים טוב מתחיל בסביבה שיודעת לספר סיפור.

אביב בלונדון סדנה לעיצוב וסגנון פרחים

כתיבת תגובה

אביב בלונדון הוא זמן מושלם לעצור לרגע, להאט, ולהיכנס לעולם של צבע, מרקם וריח.

במהלך הביקור, השתתפתי בסדנה מקצועית לעיצוב פרחים בבית הספר של Moyses Stevens — חוויה שמחברת בין טכניקה מדויקת לאסתטיקה טבעית.

למדנו לבנות זר ספירלה קלאסי, עם תנועה זורמת ואיזון נכון בין הפרחים, ובהמשך עברנו לעיצוב פרחים באגרטל — עבודה שמדגישה קומפוזיציה, גובה וקשר בין חומר לכלי.

זו לא רק סדנה, אלא תרגול של הסתכלות: איך פרחים נופלים, איך צבעים עובדים יחד, ואיך יוצרים רגע ויזואלי מדויק.

בית הספר והמותג Moyses Stevens נחשב לאחד השמות האייקוניים בעולם עיצוב הפרחים בלונדון. החברה נוסדה בשנת 1876 ונחשבת לאחת מחנויות הפרחים הוותיקות והיוקרתיות בעיר, עם מסורת ארוכה של עיצוב פרחוני ברמה גבוהה.

לאורך השנים, Moyses Stevens הפכה לסמל של פלוריסטיקה בריטית קלאסית, תוך שילוב בין מסורת לאסתטיקה עכשווית, ואף קיבלה הכרה רשמית מבית המלוכה הבריטי.

קומפוזיציות טבעיות והשראה מתוך חומרים וצבעים

העבודה שלהם מתאפיינת בקומפוזיציות אלגנטיות, שימוש בפרחים איכותיים במיוחד, ותשומת לב לפרטים — מה שהופך את הלמידה במסגרת הסדנאות שלהם לחוויה מקצועית ומדויקת במיוחד.

טקסטורות רכות, צבעוניות טבעית וסטיילינג אינטואיטיבי

אחד הדברים היפים שלמדנו שם היה טכניקת ה־Hand-Tied Bouquet בסגנון הספיראלה — שיטה מסורתית שבה כל גבעול מונח בזווית מדויקת ביד, שכבה אחר שכבה, עד שנוצרת קומפוזיציה עגולה, מאוזנת ומשוחררת בו־זמנית. יש משהו כמעט מדיטטיבי בתנועה החוזרת של הידיים, בסיבוב האיטי של הזר, ובאופן שבו הפרחים “מתיישבים” אחד בתוך השני בצורה טבעית.

ב־Moyses Stevens לא מחפשים שלמות נוקשה או סימטריה מוגזמת. להפך — הדגש הוא על תנועה, על טקסטורה, ועל תחושה שהזר נאסף עכשיו מהגינה או מהשוק. שילובים של פרחים עונתיים, ענפים ירוקים, פריחות פתוחות לצד ניצנים סגורים — הכל עובד יחד כדי לייצר עומק ואופי.

גם סידורי הפרחים האגרטניים שנעשו במהלך ההשתלמות המשיכו את אותה תפיסה: עבודה חופשית יותר, שמאפשרת לחומר “לנשום”. פחות מבנים כבדים ופורמליים, ויותר קומפוזיציות שנראות טבעיות, כמעט לא מתאמצות — אבל בפועל בנויות בדיוק רב.

מעבר לטכניקה, זו הייתה תזכורת לכך שעיצוב פרחים טוב לא מתחיל בפרח עצמו — אלא בעין שיודעת לראות צבע, קצב ופרופורציה.

לישון על ההר: חורף אחר ב־Val d’Isère

כתיבת תגובה

לפתוח את היום כשאתה כבר על ההר משנה לגמרי את הקצב. אין מעבר, אין המתנה — רק צעד אחד החוצה וישר אל השלג, כשהמסלולים עדיין בתוליים והשקט כמעט מוחלט.

ב־Val d’Isère, אחד מאזורי הסקי המדויקים באלפים הצרפתיים, גילינו חוויה קצת אחרת. Le Refuge de Solaise לא יושב ליד המסלולים — הוא חלק מהם. המיקום הגבוה והמרוחק מהעיירה מייצר ניתוק מדויק, כזה שמאפשר להיות בתוך הסקי, אבל בלי הרעש שמסביב.

מעל העיירה: המקום שבו הסקי מתחיל ונגמר

היתרון האמיתי נמצא בפרטים הקטנים: להיות הראשונים שיורדים את המסלול בבוקר, לעצור באמצע היום לנוף פתוח שמרגיש אינסופי, ולחזור למקום שמרגיש כמעט מבודד — למרות שהוא בלב ההתרחשות.

סטייל על ההר: עיצוב אלפיני עם נגיעה אופנתית

העיצוב של המלון ממשיך את אותה תחושה, אבל עם טוויסט מפתיע. חללי הפנים משלבים בין אלפיני מודרני לשיק מעט שובב — טקסטילים לא צפויים, כיסאות נדנדה שמוסיפים רכות, וגופי תאורה תעשייתיים עם נורות פילמנט שמכניסים חמימות אחרת. זה לא עיצוב “הררי קלאסי”, אלא פרשנות עדכנית עם אופי.

אחד הדברים היפים באמת הוא הדרך שבה העיצוב לא מתחרה בנוף — אלא משרת אותו. המיטות והאמבטיות ממוקמות לצד חלונות ענק מהרצפה עד התקרה, כך שההר הופך לחלק מהחלל. אתה לא רק מסתכל החוצה — אתה חי בתוך הנוף.

החדרים אינטימיים ונקיים — מרחב שמאפשר להירגע באמת אחרי יום של גלישה. שום דבר מיותר, שום דבר חסר.

בערב, האווירה מתחלפת. החללים המשותפים מתמלאים לאט, האח מוסיפה חום, והקצב יורד. זה הרגע שבו המקום מקבל עומק — לא רק אתר סקי, אלא חוויה שלמה.

גם הקולינריה נשארת בקו הזה — חמה, מדויקת, מתאימה לעונה. אוכל שמבין איפה הוא נמצא ולא מנסה להיות משהו אחר.

על ראש ההר, כשמסביב רק שלג ושקט, התחושה היא שאתה לרגע מחוץ לזמן.

קיץ במיקונוס – חופים אוכלים

כתיבת תגובה

במועדון חוף סקורפיוס מיקונוס טרסות היורדות לים מאובזרות בספות רביצה נוחות

הכחול והלבן במיקונוס צבעים של כחול ולבן במיקונוס

קיץ על החוף במיקונוס, זוהי עבורנו החופשה האולטימטיבית של בטן גב, קצת ספורט ימי והרבה אוכל יווני, ים תיכוני משובח. כל יום במיקונוס, אנחנו בוחרים, לבלות בחוף אחד את הבקר עד ארוחת הצהריים. אחרי ארוחת צהריים עצלה, ממשיכים לסגור את היום בים, בחוף אחר, שהשקיעה יפה בו והקוקטיילים צוננים ומעולים.

אספתי בפוסט קיצי, שבעה חופים יפים ומגוונים במיקונוס, המציעים גם מסעדת חוף מעולה לבלות בהם את ימי החופשה באי וכמובן מסעדות מומלצות לאכול אוכל יווני ים תיכוני טוב.

ברוב החופים במיקונוס דורשים, במעדוני החוף המסחריים, תשלום על שימוש במיטות חוף. התשלום נע בין 15-90 יורו למיטה. לעיתים אם תלכו לאורך החוף, לפי צבעי המיטות ותגיעו לחוף סמוך, אזי המחירים יכולים להשתנות בצורה דרמטית.

בטן גב בחוף הבוטיקי של סקורפיוס

זולות לרביצה בסקורפיוס

בטן גב בחוף הבוטיקי של סקורפיוס

ארוחת צהריים בסקורפיוס עם נוף מושלם ובריזה נעימה

סקורפיוס חוף פאראגה Paraga – בוטיקי מעוצב

שני חופים מחוברים יחדיו לרצועת בילוי ופנאי. החוף הדרומי רגוע יותר ושקט והחוף צפוני רועש עם מוסיקה קולנית, שלל טברנות ופאבים. בחלק קטן מהחוף מותרת רחצה בעירום. אנחנו מגיעים לחוף הזה בגלל מודעון החוף הבוטיקי, סקורפיוס, Scirpios קומפלקס מפנק, עם בר, מסעדת דגים מעולה, בר מיצים טבעיים, עמדת די. ג’י. והכי חשוב, טרסות היורדות לים מאובזרות בספות רביצה נוחות, חלקן מוצלות. במקום גם בוטיק בגדי חוף ואבזרים באוהל בדואי ענק. מקסים לסיים את היום, לקראת השקיעה, עם משקה ביד לצלילי מוסיקה מעולה.

מסעדה המגישה תפריט יווני, ים תיכוני לצד המבורגרים משובחים, פסטות ומזטים.

להזמין מקום מראש

שולחנות אבירים במסעדה בסקורפיוס, הפתוחה מכל הכיוונים לרוח מהים

שולחנות אבירים במסעדה בסקורפיוס פתוחה מכל הכיוונים לרוח מהים

מתחילים את הארוחה עם שלל מזטים וסלט יווני משובח

ג’מבו שרימפס, טרמה סלטה, תרד ופיתות צלויות על הגריל

מזטים בסגנון יווני

מפנים מקום למנות העיקריות, פסטה עם לובסטר ועגבניות

דג שלם הכי טרי, צלוי פשוט על הגריל עם ירקות צלויים

אחרי ארוחת צהריים אפשר להתרווח בבר הממוזג של סקורפיוס

אחרי ארוחת צהריים אפשר להתרווח בבר הממוזג של סקורפיוס במסעדת סקורפיוס עיצוב בוטיקי

בגדי חוף יפים בבוטיק של סקורפיוס

בגדי חוף בבוטיק של סקורפיוס

במסעדת סקורפיוס עיצוב בוטיקי

אלמגאו חוף פטלייה, החוף הזה הוא כמו סיני במיקונוס, פלוס מסעדת חוף ובר מפנקים

אפשר לאכול ולשתות במיטות הרביצה על החוף או במסעדה החוף אלמגאו

אלמגאו חוף פטלייה Fatelia – היפסטרי

החוף הזה הוא כמו סיני במיקונוס, פלוס מסעדת חוף ובר מפנקים. אפשר לאכול ולשתות במיטות הרביצה על החוף או במסעדה Alemagou Beach Bar Restaurant. זה הצד של האי, שבו מכות הרוחות החזקות אחר הצהריים, כך שעדיף, להגיע לחוף זה, דווקא בשעות הבקר המוקדמות עד ארוחת צהריים. החוף נחשב לגן עדן לגולשי רוח, בזכות הרוחות הקיקלאדיות המכות בחוף.

רוחות חזקות מכות בחוף פטלייה

כל ארוחה יוונית מתחילה עם מזטים טעימים

התפריט עשיר במנות דגים ופירות עם, כגון דיונון צלוי על הגריל עם אורגנו ושמן זית

התפריט עשיר במנות דגים ופירות עם, כגון תמנון צלוי על הגריל עם אורגנו ושמן זית

מנת צדפות עם יין לבן, שום, לימון ושמן זית

פסטה מקומית בעבודת יד

בדרך לחוף פסארו במיקונוס

בדרך לחוף פסארו

במסעדת נאמוס בחוף פסארו מזנון דגים ופירות ים מרהיב ועשיר

בנאמוס בתפריט מזנון דגים ופירות ים מרהיב

נאמוס חוף פסארו Psarou – להתחכך במי ומי

חוף פסארו אחד הצפופים והפופולאריים באי, מושך אליו סלבריטאים, צעירים ואנשים יפים. החוף יפיפה, בעצם מפרץ קטן ומוגן מרוחות, עם מים צלולים ומסעדות מעולות ויקרות להחריד. במסעדת נאמוס, NAMMOS אחד המקומות האייקוניים באי, באים להתחכך באוליגרכים, דוגמניות ושלל מפורסתמים.

מסעדה מעולה, יקרה להחריד, בתפריט מזנון דגים ופירות ים מרהיב.

להזמין מקום מראש

עיצוב במועדון החוף נאמוס אהבתי את הרעיון לשלב עשבי תבלין רייחנים כמו בזיליקום יווני עם חמניות שהוצבו על השולחנות בנאמוס

אהבתי את הרעיון לשלב עשבי תבלין רייחנים כמו בזיליקום יווני עם חמניות שהוצבו על השולחנות בנאמוס

הירידה למפרצון הקטן, מקיקי’ס טברנה לחוף אגיוס סוטיס

הירידה למפרצון הקטן, מקיקי'ס טברנה לחוף אגיוס סוטיס קיקי'ס טברנה בחוף אגיוס סוטיס

סוכה מוצלת על ראש גבעה, קיקי’ס טברנה בחוף אגיוס סוטיס, עדיין הכי אותנטי באי

קיקיס טברנה חוף אגיוס סוטיס Agios Sostis – אותנטי

חוף צפוני, מבודד ושקט, אליו יורדים במדרגות אבן תלולות. זהו חוף קטן בתולי, ללא כסאות נוח ושמשיות. תופסים תור לצהריים בטברנה של קיקי, Kiki’s Tavern מביאים מים קרים, יין צונן ופירות ונהנים מהחוף. עד שיגיע התור לטעום מהמטעמים בטברנה.

מסעדה עממית מעולה

אין הזמנת מקום מראש, מגיעים נרשמים וממתינים בתור ארוך.

ראשית נפרשים על השולחן מזטים איקרה מעולה, סלט יווני, אנשובי מוחמצים, סלט ארטישוק

ראשית נפרשים על השולחן מזטים, איקרה מעולה, סלט יווני, סרדינים מוחמצים, סלט ארטישוק

זרועה תמנון צלויה על הגריל עם סלט ירקות פשוט

הסרדינים, הסרדינים של קיקי’ס, זה מעדן

לסיים את היום בסמטאות העיר העתיקה במיקונוס, לחזות בשקיעה הקסומה על הונציה סברס במיקונוס חוף עם שימשיות לבנות במיקונוס

פרינסיפוטה תפריט יווני ים תיכוני עשיר בגדים ופירות ים

בפרינסיפוטה תפריט יווני ים תיכוני עשיר בדגים ופירות ים

פרינספוטה חוף פנרמוס Panoramos – לרקוד על השולחנות

חוף צפוני הממוקם במפרץ פאנורמוס. חוף יפיפה עם חול נעים, מוגן מרוחות. פרינספוטה PRINCIPOTE מועדון חוף מעוצב, עם בוטיקים המציעים בגדי מעצבי על ומסעדה המגישה תפריט יווני ים תיכוני איכותי.

מסעדה מעולה המתמחה באוכל יווני, דגים טריים ופירות ים

להזמין מקום מראש

הכי נחמד לעבור מחוף לחוף בסירה המפליגה בין החופים

הכי נחמד לעבור מחוף לחוף בסירה המפליגה בין החופים חופים וצוקי אבן בהפלגה

כשהלילה יורד מסעדת ספליה בחוף אגייה אנה, הופכת כמו לתפאורה של סרט. הצוקים נשטפים בגוון ורוד כתום בזמן השקיעה

שקיעה מדהימה בספליה

בצידה האחורי של המסעדה תלויים ליבוש זרועות של תמנונים, מחזה שהפך לצילומי האינסטגרם הפופולריים ביותר במיקונוס

ספליה חוף אגייה אנה Agia Anna – שקיעה קסומה כמו מתוך סרט

חוף שקט ורגוע דרומית מזרחית למרכז מיקונוס. זהו חוף קטן ויפיפה, עם מספר טברנות חוף לבנות. אנחנו אוהבים להגיע לחוף לפני ארוחת הערב. כי בזמן השקיעה ובלילה, החוף המתגאה בנופים מרהיבים של צוקים דרמטיים. המראה פשוט מהפנט כמו תפאורה של סרט רומנטי. הצוקים נשטפים בגוון ורוד כתום בזמן השקיעה, ואחר כך נוצצים לאור הירח. המסעדה ספליה, SPELIA זו עוד אחת הסיבות להגיע לחוף זה ולהישאר לארוחת ערב. המסעדה היא קומפקס של שלוש קומות, התלוי על הצוקים הדרמטיים של החוף ויורד עד לקו המים ממש בקומה התחתונה. בצידה האחורי של המסעדה תלויים ליבוש זרועות של תמנונים, מחזה שהפך לצילומי האינסטגרם הפופולריים ביותר במיקונוס.

מסעדת דגים מהמשובחות באי מיקונוס, מקסים לארוחת צהריים, רומנטי לאור ירח

להזמין מקום מראש

קאלאפטיס הוא חוף הכי פחות ממוסחר במיקונוס, עדיין נותר אותנטי ושקט

מים צלולים וחול רך בקלאפטיס

חוף קאלאפטיס Kalafatis – החוף השקט

מי שמחפש לעסוק בספורט ימי, צלילה, מפרשיות, סקי מים זהו החוף המושלם בשבילו. קאלאפטיס הוא חוף הכי פחות ממוסחר במיקונוס, עדיין נותר אותנטי ושקט. כאן אפשר למצוא מיטות שיזוף ושמשיות צל, לא במחירים מופקעים. מרכז הספורט הימי, מושך אליו צעירים רבים, אבל עדיין החוף מאוד שקט ומתאים לבילוי משפחות עם ילדים. בחוף טברנה המציעה שתיה, פירות וכריכים.

בערב במיקונוס, אנחנו נוהגים לרדת לארוחת ערב לעיר העתיקה, לחזות בשקיעה הורודה מעל ונציה הקטנה. משם ללכת לאיבוד בסמטאות העיר, עמוסות בחנויות והמון רב, לחפש מסעדה לארוחת ערב.

כנסיה קטנה בדרך לקיקי'ס

לקראת השקיעה, תופסים מקום באחת הטברנות, לתצפית על השקיעה המופלאה על ונציה הקטנה

לסיים את היום בסמטאות העיר העתיקה במיקונוס, לחזות בשקיעה הקסומה על הונציה הקטנה

לסיים את היום בסמטאות העיר העתיקה במיקונוס, לחזות בשקיעה הקסומה על הונציה

פוליה – חלק שני המסורת הקולנרית והאסתטיקה של פוליה

2 תגובות

בחרנו לשהות בפוליה במלון Borgo Egnazia, שיחזור מדויק של עיירה פוגליאזית

בחרנו לשהות בפוליה במלון Borgo Egnazia, מלון שעשו בו שיחזור מדויק של עיירה פוגליאזית, ועדיין שמרו על עיצוב הפנים איטלקי מודרני

חזרתי עם רשמים רבים והשראות מעולות מהטיול בפוליה. התרשמתי במיוחד מהעיצוב המסורתי שמשלבים בעיצוב איטלקי מודרני, המפיח חיים באזור, שנחשב פעם לאזור העני של איטליה. טעמנו והתלהבנו מהמטבח האיטלקי הדרומי, עם שפע של דגים, פירות ים וחקלאות אורגנית. מטבח העושה פלאים בירקות וחוגג את מסורת הבישול האיטית, הסלואו פוד. שאבתי השראות מהמטבחים הכפריים של המסריות, החוות בפוליה, השימוש הנבון בשמן זית, בירקות ומטבח עונתי. בדרך חזרה לרומא, היה לנו ברור שנעצור לחזות בפלא, העיר מטרה, העיר העתיקה ביותר בעולם, חלקה העתיק בנוי מבנים חצובים בסלעים, בתי מערות.

בחרנו לשהות בפוליה במלון Borgo Egnazia, שיחזור מדויק של עיירה פוגליאזית

שיחזור עיירה טיפוסית מפוליה למלון בוטיק

הדרך המפותלת הצרה המובילה למלון, הובילה אותנו דרך מטעי עצי זית עתיקים ושדות של שומר וכרובים. מצד אחד נפרשו דונמים של דשא מלוקק במגרשי גולף הגובלים בים האדריאתי ומצד שני שדות חקלאיים ירוקים עד קצה האופק. הכניסה למלון, דרך שער אבן וחומה של עצי זית וסברסים פורחים, נראתה כמו כניסה לעיירה קטנה בלב פוליה. בדרך לחדר שלנו, הופתענו לגלות שהמלון בו בחרנו לשהות בפוליה Borgo Egnazia, נבנה תוך שיחזור מדויק של עיירה פוגליאזית. השחזור כולל כיכר קטנה, עם מזרקת מים, כנסיה ופעמון ומסביב בתי אבן עתיקה. זה לא שיחזור קיטשי של מלונות בסגנון לאס ואגס, כאן נערך מחקר מעמיק ומכובד למסורת הבנייה והארכטיקטורה של האזור, כולל גינון בצמחייה טיפוסית של עצי זית, סברס, לבנדר, רוזמרין וצמחייה האופיינית לאזור.

כיכר המלון, כמו בכל עיירה טיפוסית בפוליה זהו לב המקום

כיכר המלון כמו בכל עיירה טיפוסית בפוליה זהו לב המקום

המבנים עצמם של חדרי האירוח, וילות בגדלים שונים, נבנו תוך שימוש מדוייק באבנים מסותתות

המבנים במלון נבנו תוך שימוש מדויק באבנים מסותתות מפוליה, להם נתנו להתיישן ולהשחיר כמו במבנים עתיקים באזור

המבנים של חדרי האירוח, וילות בגדלים שונים, נבנו תוך שימוש מדויק באבנים מסותתות, ריצוף קרמיקה ואבן מסורתיים ואנשי מקצוע מפוליה שבצעו את הבנייה. כמו רבים מהבתים בפוליה, גוונים רכים נבחרו לעיצוב פנים. שימוש בפריטים דקורטיביים שהם חלק מחיי חווה חקלאית, נתלו בצורה סימטרית על הקירות המולבנים. כמובן שהמלון מציע פינוקים לאורחיו, מגרש גולף, חוף ים פרטי, בריכות שחיה וספא, כחובבת עיצוב, הכי עורר את דמיוני עיצוב המלון, שנעשה מתוך אהבה עצומה והערכה למסורת העיצובית של פוליה.

Borgo Egnazia

Strada Comunale Egnazia, Savelletri, Fasano

כמו רבים מהבתים בפוליה, גוונים רכים נבחרו לעיצוב פנים ושימוש בפריטים דקורטיביים שהם חלק מחיי חווה חקלאית

. כמו רבים מהבתים בפוליה, גוונים רכים נבחרו לעיצוב פנים. שימוש בפריטים דקורטיביים שהם חלק מחיי חווה חקלאית אופניים המשמשים את האורחים במלון פרגולה בכניסה לאחת הוילות במלון בפוליה

בעיצוב הפנים התשמשו באבזרים שימושיים דקורטיביים, שהם חלק מחיי חווה חקלאית, סלי קש עמוסים באגוזים, אלומות קש ופירות

Photography by Salva Lopez, courtesy of Masseria Moroseta חווה מסריה שהוסבה למלון בוטיק

Photography by Salva Lopez, courtesy of Masseria Moroseta

תרגום מודרני לעיצוב החווה הקלאסית, תוך שימוש בהשראות מסורתיות

תחום העיצוב בפוליה זוכה לעדנה בשנים האחרונות, בזכות נדידת האיטלקים לאזור, רבים שיפצו ושימרו נכסים ישנים והפכו אותם לבתי קיץ מסוגננים. מה שניכר בכל מקום, שנעשה שימור המסורות האסתטיות המקומיות. פשוט כפרית, מינימליזם פונקציונאלי, שימוש בחומרים טבעיים מהאזור, הם חלק חשוב בגישה האסתטית. בפוליה שהייתה ונותרה הלב הכפרי החקלאי של איטליה, נמצאות חוות עתיקות, Masserie שרבות הוסבו לבתי קיץ או בתי נופש ומלונות. בית הארחה בוטיק, Masseria Moreseta באוסטוני, עוצב של ידי הארכיטקט Andrew Trotter, משמש דוגמא מצוינת לתפיסה העיצובית המכבדת את מורשת המקום. החווה שסביבה מטעי זיתים, שופצה תוך שימוש בטכניקות בנייה מקומיות, בעלי מלאכה מפוליה, חומרי בניה מקומיים כמו אבנים וולקניות וקרמיקה אוטנטית. הארכיטקט עשה תרגום מודרני לעיצוב החווה הקלאסית, תוך שימוש בהשראות מסורתיות. הבסיס לבן, בוהק ונקי, בתוך הלבן רהיטים ופריטים מעץ טבעי, קרמיקה חפה מקישוטיות, פרטים מינימליסטיים בעיצוב הפנים וגוונים השואלים השראה מהטבע סביב.

Masseria Moreseta

Contrada Lamacavallo, s/n, Ostuni BR

ארוחת בקר בריאה במלון Borgo Egnazia עם יוגורט עיזים, פירות ודבש אורגני

בייבי מוצרלה ופרושוטו התחלה נהדרת לארוחת בקר בסגנון פוליה

עץ זית עתיק, בתוך שדה של ירקות במסריה, מקבל טיפול מסור ואוהב

סלואו פוד שמן זית, דגים, פירות ים וחקלאות אורגנית בפוליה

מה שהדהים אותי בפוליה זה הכבוד העצום שרוחשים המקומיים לעץ הזית. בכל הזדמנות בטיול, עצרנו לטעום את הטעם המריר והייחודי שמאפיין את שמני הזית של פוליה. נהנים לתבל בעצמנו את הסלט, בארוחות שאכלנו, בשמן זית וחומץ בלסמי כמנהג מקום. פוליה היא המחוז שייצר ועדיין מייצר את כמות שמן הזית הכי גדולה באיטליה. בימי הביניים, המחוז סיפק שמן לתאורה לכל אירופה. במחוז שעצי הזית עתיקים בני אלפי שנים, הם ידעו להתמקצע בייצור שמני זית איכותיים. בכל מסעדה בה אכלנו, הקרבה הפיזית של פוליה לים, מבטיחה תפריט עשיר בדגה. כחובבי פירות ים, נהנינו כמעט בכל ארוחה מדגים ופירות ים טריים.

ארוחת ערב איטלקית מסורתית במסריה בפוליה, חווה אורגנית בה מייצרים שמן זית

מטבח בסגנון פוליה, זו חגיגה של ירקות מהגינה האורגנית במסריה, מחית קטיפתית של פול מעל גבעולי ברוקלי צעירים מאודים

מטבח בסגנון פוליה, זו חגיגה של ירקות מהגינה האורגנית במסריה

ארוחה איטלקית מסורתית במסריה חווה חקלאית בסגנון פוליה

חובבי המזון האורגני, יפיקו הנאה גדולה בביקור באחת המסריות, החוות החקלאיות שבאזור. מסריה Masseria

בתים פרטים, בתי אחוזה בחווה חקלאית, שהוקמו ונבנו עוד מהמאה ה – 14 . כשרוב התושבים בחבל זה היו כפריים חקלאים. רק לאחרונה, החלו לשפץ וליישב את החוות מחדש. החוות הן חוות משפחתיות, המטפחות משק אורגני, ברובן מגדלים זיתים לשמן זית כתית איכותי ובחלקן בוסתני פרי וירק רבים. רבות מהחוות שופצו והוסבו למלונות בוטיק כפריים, מעוצבים בסגנון נקי, לבן המשלב בין אבן ועץ, בסגנון פוליה. בחלק מהחוות, נפתחו מסעדות הדוגלות ברעיון הסלואו פוד. במסריה בה התארחנו, Masseria Il Frantoio לביקור בגני הירק והבוסתן האורגניים, התפריט היה מורכב כולו ממזון אורגני, שרובו גדל בחווה או באזור הסמוך. נהנינו מארוחת ערב איטלקית כפרית, עם מנות שבושלו על ידי שתי מאמות במטבח החווה רחב הידיים. זהו אוכל ביתי, כפרי, לא מתחכם, טעים מאוד, שמתגאה בחומרי הגלם הטריים ביותר ומוגש לאט. ארוחה כזאת לאור נרות, מלווה ביין המתאים לכל מנה וטעימות שמן זית, התארכה לארבע שעות לתוך הלילה.

Masseria Il Frantoio

Strada Statale Ostuni BR

פסטה טרייה עם פסטו וזוקיני צלויים ברוזמרין

ירקות טריים מגיעים לשווקי האיכרים מהחוות

מטבח עונתי שחוגג את הירקות בהם התברחה האדמה בפוליה

מטבח עונתי שחוגג את הירקות בהם התברכה האדמה בפוליה

מטרה בירת חבל בזיליקטה, הנוף עוצר נשימה של מבנים עתיקים וסמטאות תלולות

מטרה - בתי אבן, כנסיות ומבני העיר כולם כאילו נשתלו בתוך הסלעים, צפופים וצמודים זה

מטרה בתי אבן חצובים בסלע ונוף פלאי כמו באגדות

תכננו להגיע לעיר מטרה Matera , השוכנת באזור בזיליקטה Basilicata, לא רחוק מפוליה, כדי לחזות בפלא של אבן הנפרשים על נוף סלעי. דבר לא הכין אותנו לתמונה שנפרשה לפנינו כשהגענו לאזור רובעי הסאסי

Sassi di Matera. בתי אבן, כנסיות ומבני העיר כולם כאילו נשתלו בתוך הסלעים, צפופים וצמודים זה לזה, פרושים על רקע שמיים כחולים. כדי להקדיש למטרה יותר מיום אחד, להישאר ללון בעיר כדי לגלות את פלאי מטרה. מדהים לגלות במטרה את המערות הפרה-היסטוריות, שאנשים התגוררו בהן עד לפני זמן לא רב, יש אפילו בתי מלון המציעים לינה במערות. יש במטרה מוזיאון דרי המערות, בהם שימרו באופן מדהים את פרטי החיים של המקומיים לפני מאות שנים. יש סיורים ברובעי הסאסי, באזור העתיק של העיר, בתוך בתים חצובים בסלע. אלה בתי המגורים, של חקלאים שחיו בצניעות רבה, בתי מערות, ללא חלונות חשוכים למראה ואפילו מפחידים. כשהסתובבנו ברחובות הצרים, בסמטאות מוקפות בתי אבן ברמות שיפוץ שונים, הופתענו לגלות שחלקם הובילו לכיכרות רחבות בהן כנסיות מדהימות. מטרה, שזוכה להמון תשומת לב בשנים האחרונות, זוכה לעדנה ומתעוררת לחיים. העיר הוכרזה כבירת התרבות והאמנות לשנת 2019 ואף מארחת תערוכות ציור ופיסול עכשווי, במוזיאון MUSMA. מוזיאון לפיסול ואמנות מודרנית שחצוב כולו בתוך הסלע.

סמטאות מובילות למרפסת המקיפה את החלק העתיק של מטרה

במטרה, בית מלון בתוך מערה חצובה בסלע, עיצוב פנים נזירי ותחושה כאילו הזמן עצר מלכת

בתי מלון בוטיק השוכנים בתוך מערות סלעים במטרה

עיצוב פנים נזירי, של חדרי מלוחן בתוך מערה חצובה בסלע, Sextantio le Grotte della Civita

חלק מהחדרים זכו לנוף עוצר נשימה של רובעי הסאסי.

מבנה עתיק מהמאה ה- 17 הוסב למלון בוטיק בלב מטרה, Corte San Pietro

סיורים מודרכים במטרה

מידע על סיורים מאורגנים על ידי מועצת התיירות של מטרה באזור סאסי ובתי המערות.

A foodie guide to Puglia

פוליה – חלק ראשון במסע בקולינרי במגף האיטלקי

3 תגובות

בתים הלבנים העומדים ממש על קצה צוק סלעי, שעליו מתנפצים הגלים בעיירה פוליניאנו

בתים לבנים עומדים ממש על קצה צוק סלעי, שעליו מתנפצים הגלים בעיירה פוליניאנו

פוליה, חבל ארץ באזור המגף, נחשב לאזור העני כביכול של איטליה. אבל, פוליה הפתיעה אותי, באוצרות החבויים שלה ובמיוחד בעושר הקולינרי של האזור הנושק לים האדריאטי. פוליה, זהו אזור חקלאי ותיק, עשיר בעצי זית עתיקים, בני למעלה מ – 2000 שנה, עיירות שבליבן השתמרו מרכזים עתיקים מתקופות שונות. לאן שלא נסענו, הכל נראה כמו מתוך סט צילומים מסדרת משחקי הכס, רק חסר הדרקון של חליסי שירחף מעל. חקרנו במחוז פוליה את החופים הבתוליים, נמלי דייגים ציוריים, חוות אורגניות, מבצרים מימי הביניים וכמובן טעמנו מטבח עשיר בדגים ופירות ים והרבה ירקות. התרגשתי למראה מטעי הזיתים העתיקים, בהם כל עץ זית, כאילו ניחן, באישיות של קשיש שבע בימים. פוליה היא המחוז הכי עשיר בזכות עצי הזית העתיקים שלה, אלו נספרו בקפידה ומעידים על כך שצומחים באזור שישים מליון עצי זית. כשהחלפתי חוויות עם חברים שגם טיילו בפוליה, באזורים דרומיים יותר של המגף, היה ברור לכולנו שעוד נחזור לגלות אוצרות חבויים נוספים.

פוליה היא מחוז עשיר בזכות עצי הזית העתיקים שלה

פוליה היא המחוז הכי עשיר בזכות עצי הזית העתיקים שלה

בלב מטעי זיתים עתיקים בפוליה

אנחנו התמקמנו בלב מטעי הזיתים העתיקים בעיירת FASANO , משם עשינו טיולי כוכב, כל יום יצאנו לתור אחר חוויות בעיירות שונות סמוכות זו לזו. עיירות הממוקמות על קו החוף של הים האדריאטי, עיירות בלב פוליה ועיירות מרוחקות יותר לכיוון קצה המגף האיטלקי.

פוליה חבל ארץ עשיר בחקלאות, הכל ירוק שדות, מטעי זיתים, כרמים ובוסתנים

חקלאי מקומי מעבד את הענבים בחווה בדרך לאלברובלו

סיור בעיירה שתלויה על צוקים, בנמל דייגים עתיק ובסמטת האורייקטי

פוליניאנו Polignano a Mare

מונופולי Monopoli

בארי Bari

העיירה פוליניאנו בנויה על מורדות צוקים, הנוף השאיר אותנו המומים

בפוליניאנו הבנויה כולה על מורדות צוקים, משאיר אותך המום

ראיתי הרבה צילומים מהפנטים, של הבתים הלבנים העומדים ממש על קצה צוק סלעי, שעליו מתנפצים הגלים בעיירה פוליניאנו Polignano a Mare, אבל דבר לא הכין אותי לפלא הזה במציאות. ירדנו בסמטאות היפות של העיירה למרפסת המשקיפה על הנוף עוצר הנשימה. משהו במלחמה העיקשת, של אדם מול הים, לכבוש כל פיסת אדמה, למרות איתני הטבע, במיוחד כאן, בפוליניאנו הבנויה כולה על מורדות צוקים, משאיר אותך המום. אחרי שהתאוששנו מהנוף והרוח, פנינו לחפש אחר חנות הגלידה שכולם משבחים אותה. בכניסה לשער העתיק של העיירה, מצאנו כמה גלידריות המתחרות אל ליבם המתוק של התיירים. כמובן שהתפנקנו בגביע ענק של פיסטוק ונוטלה.

בעיירת החוף הקטנה מונופולי Monopoli, השתמר נמל דייגים עתיק. ובימי שלישי מתקיים שוק איכרים תוסס וצבעוני סביב הכיכר המרכזית, Piazza XX Settembre.

סמטת האוריאקטי כאן מכינות הנשים בביתן את הפסטה האופיינית לאזור פוליה

לבארי Bari, עיר הבירה של פוליה, הגענו לשתי מטרות קולינריות. הראשונה ללמוד איך מכינים בעבודת יד, פסטה אוריאקטי ושנייה לטעום את Eataly המעדנייה המפורסמת של השף מריו בטאלי. הלכנו לאורך הטיילת הארוכה לאורך קו החוף עד העיר העתיקה היפה, נהנים ללכת לאיבוד בין סמטאותיה.

לסמטה אחת מיוחדת במינה בעיר, הפנתה אותי נורית פורן, “העולם על פי נורית”, העורכת סיורים קולינריים בארץ ובחו”ל, ומתמחה באיטליה. בסמטה הזאת, מכינות הנשים בביתן את הפסטה האופיינית לאזור פוליה, האוריאקטי.

אוריאקטי הפסטה האופיינית לחבל פוליה

נונה גורפת את הפסטה אותה מייבשים על רשתות מחוץ לבית בסמטת האוריאקטי

מגה מעדנייה, מסעדה וסופר מרקט EATLY של השף מריו בטאלי

בשבילי זו הייתה חוויה מדהימה, אפשרות להיכנס לתוך המטבח של מאמות איטלקיות, היושבות דורות של נשים, סביב השולחן ומכינות כל יום פסטה טרייה. את הפסטה הן מייבשות במגשים גדולים המכוסים ברשת דקה בסמטה מול דלת הבית. בצהריים כולן היו עסוקות בלהכין ארוחה למשפחתן ואנחנו יצאנו לתור אחר מטעמים מקומיים במעדנייה הענקית Eatly. זהו קומפלקס ענק, שבקומה הראשונה סופר מארקט שהיה קשה לא להסתחרר בו ובקומה השנייה מסעדות, מעדנייה ודוכני אוכל.

Eataly Bari

Lungomare Starita 4, Bari

פריטו מיסטו לצהריים כי פוליה עשירה בדגה ופירות ים מים האדריאטי

פריטו ורדורה, ירקות מטוגנים בבלילה פריכה

פונטרלה, עולש תרבותי שהאיטלקים כל כך אוהבים, ירק מריר ופריך

בסמטאות בארי בתים בצבעי חמים וכביסה תלויה

בסמטאות בארי בתים בצבעי חמים וכביסה תלויה בסמטאות בארי בתים צבעוניים

בסמטאות בארי בתים צבעוניים וחלונות עץ פרחים בסמטאות בארי

להתעלם ממבנים קטנים עגולים, מסוידים בלבן, בעלי גגות עץ בצורת חרוט. בתי גמדים נמוכים

מבנים קטנים עגולים, בתי טרולי, מסוידים בלבן, בעלי גגות עץ בצורת חרוט באלברובלו

טיול לבתי טרולי כמו באגדות ולשוק פשפשים בעיירת בארוק

אלברובלו Alberobello

מרטינה פרנקה Martina Franca

לוקורוטונדו Locorotondo

סיסטרינו Cisternino

כבר בדרך החקלאית הירוקה לכיוון העיירה אלברובלו Alberobello קשה היה להתעלם ממבנים קטנים עגולים, מסוידים בלבן, בעלי גגות עץ בצורת חרוט. בתי גמדים נמוכים, שבלטו על רקע הנוף הירוק. במרכז העיירה שהיא אטרקציה תיירותית בפוליה, שורות של מבנים צפופים וסמטאות ציוריות.

בעיירה שהוכרזה כאתר שימור מורשת עולמית של ארגון אונסק”ו, יותר מאלף מבנים, שהם שרידים היסטוריים מהמאה ה – 14. למזלנו, הגענו לעיירה בבקר שקט מאוד, לפני שמאות אוטובוסים התיירים נחתו על הסמטאות. טפסנו למעלה במעלה תלול של העיירה לחזות במראה של גגות המבנים שנראים כאילו נלקחו מסיפור אגדה.

בתי טרולי ממבנים קטנים עגולים, מסוידים בלבן, בעלי גגות עץ בצורת חרוט כדים עתיקים בחצר

העיירה הלבנה לוקורוטונדו בדרך למרטינה פרנקה

יצאנו לכיוון עיירת הבארוק היפה, מרטינה פרנקה Martina Franca נוסעים דרך החוות הירקות שבמרכזן עומדים כמה מבנים בסגנון טרולי, שדות של ארטישוק, שומר ואלפי עצי זית עתיקים. עצרנו לקפה וסיבוב קצר בסמטאות הלבנות של העיירה לוקורוטונדו Locorotondo, שסמטאותיה מקושטות בפרחי גרניום צבעוניים.

שוק עתיקות במרכז מרטינה פרנקה, שווקים רבים כאלה אפשר למצוא כמעט בכל עיירה

שוק עתיקות במרכז מרטינה פרנקה

במרכז העתיק של Martina Franca, בימי ראשון האחרון בכל חודש. סביב הכיכר Piazza Vittorio Veneto נפרשו שולחנות עמוסים בעתיקות. רהיטים, כלים, בגדים והרבה קרמיקה יפיפייה טיפוסית לאזור. בחלק הזה, העתיק של העיירה שוכנים, זה לצד זה, שני סגנונות של בתי אבן צבעוניים ומבני בארוק מרשימים ביותר.

רשימה של עשרות שווקי פשפשים בפוליה

מצאתי בשוק אריחים מצויירים עתיקים מפרוק בתים

אריחים מצויירים עתיקים מפרוק בתים בשוק צלחת עתיקה מקרמיקה צלחות עתיקות בשוק הפשפשים

לארוחת צהריים נסענו בעקבות ההמלצה של המלון לעיירה סיסטרינו Cisternino. כמו רבות מהעיירות באזור, שמתמחות בתחום ספציפי של קולינריה, כאן ספרו לנו, ההתמחות היא דווקא בשר. זאת בזכותם של הקצביות המהוללות של העיירה. הופתענו לגלות מסעדות וברים חבויים בתוך הסמטאות הלבנות. אכלנו ארוחת צהריים עצלה במסעדה קטנה, שבחדר הגדול מסבים מסביב לשולחן משפחה איטלקית קולנית ועליזה, הנהנית מארוחת יום ראשון שלהם.

מסעדות בעיירות באזור פסאנו

Le Radici Osteria Tipica Martinese

Via Salvator Rosa, 12, Martina Franca

Osteria Bell’Italia

Via Duca D’Aosta, 29, Cisternino

טרטוריה חוף פשוטה עם תפריט דייגים טעים

Oasis del Ricci Sea Food Beach Tratoria

SP90, 25 Fasano, Savelletri

אוסטוני “העיר הלבנה”, מוקפת חומה בצורה ובתי העיירה עשויים מאבן גיר, צבועים בלבן בוהק

מסע אל העיירות הלבנות ולפירנצה של הדרום

אוסטוני Ostuni

העיירה היפה, אוסטוני Ostuni הזו זכתה לכינוי “העיר הלבנה” Citta’ Bianca בגלל בתי העיירה עשויים מאבן גיר צבועים בלבן בוהק. אוסטוני בנויה על פני כמה מפלסים, ומכאן יופייה. התחלנו את הסיור בעיירה בהליכה בסמטאות תלולות, עליה וירידה במדרגות ברחובות צרים בין בתי העיירה הלבנים שסנוורו באור השמש. יש בה שלל חנויות ומסעדות שמתחנפות לתיירים, למרות זאת, בזמן שיטוט בין בסמטאות הצרות, מצאנו את דרום איטליה האוטנטית.

בסמטאות הלבנות באוסטוני הרגשתי כמו בסט של סרטי אגדות

מסעדות באוסטוני

Osteria del Capitolo

Via Orto del Capitolo, 10, Ceglie Messapica BR

מסעדת כוכב מישלן ליד אוסטוני

Già Sotto l’Arco

Corso Vittorio Emanuele, 71, Carovigno BR

לב לצ’ה הוא מקבץ מרשים של מבני בארוק מאבן גיר צבועים בגוונים חמים של צהוב וטרה קוטה

לב לצ'ה הוא מקבץ מרשים של מבני בארוק מאבן גיר צבועים בגוונים חמים של צהוב וטרה קוטה

“פירנצה של הדרום”, העיירה לצ’ה Lecceוהמרכז העתיק שלה, השאיר אותנו נפעמים מיופייה. כמו רבים מהמטיילים המגיעים אל העיירה, שנשבים בקסמה. לב לצ’ה הוא מקבץ מרשים של מבני בארוק מאבן גיר צבועים בגוונים חמים של צהוב וטרה קוטה. לחובבי עתיקות יש בעיירה מספיק אתרי עתיקות רומיות, והכל נמצא במרחק הליכה אחד מהשני. מהכיכר המרכזית, כיכר אורונצו Piazza S. Oronzo פנינו ברחובות הצרים מוקפים במבנים מתקופת הבארוק לכיוון, בזיליקת סנטה קרוצ’ה Basilica di Santa Croce , מופת לפאר האדריכלות הבארוקית. בדרך בתי קפה, גלידריות, חנויות קטנות ומסעדות, כך שאפשר ליהנות גם לעשות שופינג ולאכול מצוין.

מאפים עם קרם פטיסייר וקרם שוקולד במאפיה האייקונית בלצ’ה

לב לצ'ה הוא מקבץ מרשים של מבני בארוק מאבן גיר צבועים בגוונים חמים של צהוב וטרה קוטה

גלידריה ומאפיה איקונית בלצ’ה

Gelateria Pasticceria Natale

Via Salvatore Trinchese, 7, Lecce LE

מסעדות בלצ’ה

Corte dei Pandolfi

Corte Dei Pandolfi, 3, Lecce LE

Mamma Elvira

Via Umberto I 19, Lecce LE

מדריך, The Thinking Traveller, מציע מידע מתומצת וענייני לחבל פוליה, באנגלית.

האתר מרכז מידע על השכרת/הזמנת חדרים בוילות, מסריות (חוות חקלאיות) ובתי מלון בפוליה.

Puglia Paradise, חברה שמשכירה וילות ובתי טרולי משוחזרים ומשופצים בפוליה. באתר החברה אפשר למצוא בית טרולי קטן לחופשה זוגית רומנטית או וילה משפחתית עם בריכה ליד הים.