מנרולה, נוף מרטיט, של ים כחול שטוף שמש נעימה, שמלטפת בשלל צבעי הקשת, את הבתים הנשפכים מההר לים.
שקיעה כתומה וקסומה, שצבעה את הים לעת ערב, קבלה את פנינו ממש כמו בסינרומן דביק. ניחוח של ים מלוח ודגים טריים, שנצלו על גריל עם שום ורוזמרין, הכה באפינו ברגע שירדנו מהרכבת ממילאנו, לרציף של עיירת הדייגים הקטנה בריביירה האיטלקית. הסתכלנו זה על זה כלא מאמינים, הגענו לגן עדן. שנים התבוננתי בערגה, בצילומים של חמשת עיירות הדייגים שנקראות Cinque Terre (חמש אדמות) וחלמתי לטייל באזור. בצילומים העיירות נראו סוראליסטיות, אסופה של בתים צבעוניים, תלויים כמו על בלימה, על סלע הררי שנושק לים מצד אחד ולטרסות מוריקות מהצד השני. וממש כמו בצילומים הנוף הנפרש מולנו היה מהפנט.
טפסנו במעלה הרחוב הראשי, גוררים את המזוודות, עד לצימר שלנו במעלה ההר. לעיירה לא נכנסות מכוניות, כי היא בנויה כולה מסמטאות צרות ותלולות, ובצידי הרחוב הראשי חונות סירות דייגים צבעוניות במקום רכבים. בבקר כשיצאנו לחקור את הסביבה הקרובה, גילינו נוף מרטיט, של ים כחול שטוף שמש נעימה, שמלטפת בשלל צבעי הקשת, את הבתים הנשפכים מההר לים. הפעם ירדנו ברחוב הראשי, ירידה תלולה לכיוון הים, את ריח צליית הדגים בערב, החליף ניחוח עז של ענבים תוססים. ליד הכניסה לבתים, הונחו סלים עמוסים בענבים בשלים, שמהם מכינים המקומיים, וינו פרימיטיבו (יין פשוט ביתי). על המזח הקטן, פרקו הדייגים המקומיים, שחזרו מהדייג מוקדם בבקר, את הדגים הטריים המפרפרים ברשתות.
קורנליה, נגלית למטייל כמחזה בלתי יאומן, הבתים הצבעוניים פרושים על צוק שנראה כמו מרפסת תלויה על הים.
בילינו שבעה ימים מלאי הרפתקאות, בסיורים בחמשת העיירות שמרכיבות את ה – Cinque Terre בחבל ליגוריה, Monterosso, Vernazza, Corniglia, Riomaggiore, Manarola . העיירות מחוברות זו לזו בשבילי הליכה, ברמות קושי שונות וכל האזור הוא שמורת טבע מדהימה ביופייה. לחובבי הליכה, כל השבילים מסומנים ונוחים לצעידה. אנחנו בחרנו לטייל בשבילים למתחילים, קלים מאוד גם לילדים, סופי, בתנו הייתה אז רק בת ה- 9 נהנתה מהטיולים ברגל בשבילים ולא התקשתה כלל. בכל הליכה כזאת, נהינו מטבילה מרעננת בים (גם באביב ובסתיו מספיק חם כדי לשחות למרות שמי הים קפואים). החופים בעיירות סלעיים וכולם מתחרדנים כאן על הסלעים שהתחממו לאור השמש.
כל האזור הוא שמורת טבע, במהלך הצעידה, נתקלנו במטיילים עם תינוקות על גבם ומבוגרים שעשו את המסלולים היותר קשים ומאתגרים. השבילים בהם טיילנו, נחשבים גם ליפים במיוחד, בזכות הנוף המרבים של הים, הנשקף לכל אורך ההליכה וההפתעות הנעימות הצופות למסיירים. באזור קיימת גם רשת ענפה של שבילי הליכה בהרים, לאורך הטרסות העולות ויורדות לכל עיירה. שבילים אלה, נחשבים לקשים ומיועדים למיטיבי לכת ומקצוענים. כדי לטייל בשבילים בין חמשת העיירות, צריך לרכוש כרטיסים, ממשרדי שמורת הטבע של צ’ינקוואה טרה, הממוקמים ברציפי תחנות הרכבת בעיירות. כדאי לקנות כרטיס משולב, של כמה ימים, או כרטיס שבועי, המקנה אפשרות כניסה לשביל ההליכה, בשילוב נסיעה ברכבת המקומית. חשוב להצטייד בציוד מתאים להליכה, נעלי הליכה סגורות, תיק עם ציידה לדרך, כובע, בגד ים חובה וכמובן הרבה מים לשתייה. כדאי לטייל בשבילים כל שביל ביום אחד, שבילים קצרים אפשר לעשות הלוך וחזור ברגל ולא לפספס סיור בכל עיירה. אחרי טיול בשבילים ארוכים יותר ובעיירות מרוחקות יותר, כדאי לחזור ברכבת המקומית (מרחק נסיעה בין עיירה לעיירה בין 5 ל- 15 דקות) או בסירה מעבורת העוברת בין העיירות (למעט קורניליה שאין לה מזח לסירות גדולות).
ברחוב ראשי של מנרולה, חונות סירות דייגים לצידי הבתים, המסעדות והטרטוריות.
במנרולה, ליד הכניסה לבתים, הונחו סלים עמוסים בענבים בשלים, שמהם מכינים המקומיים וינו פרימיטיבו.
ממנרולה לקורניליה, שביל שנראה שאילו הוא תלוי בקצה הצוק, בדרך אפשר לרדת במדרגות אבן תלולות חצובות בסלע או בסולמות חבלים לחופים פרטיים ומפרצונים קטנים בים. אפשר גם לעצור באחת מפינות לפיקניק.