נוליטה בועה עירונית בדאון טאון ניו יורק

נוליטה, הגובלת באיטליה הקטנה ובסוהו, עדיין נשארה לטעמי כמו בועה שפויה בדאון טאון, הכי שכונה קטנה שלא התמסרה למסחור של מותגי על ומגה רשתות. בליבה, גינה קהילתית סודית, בתי קפה היפסטרים, בוטיקים קטנים וכמה מוסדות גסטרונומיה ותיקים ששרדו מתור הזהב של Little Italy.

אני יודעת שכולם משבחים את מאפיית מגנוליה, אבל אני מעדיפה את הקאפקייקס והעוגות הגבוהות של המאפיה ובית קפה, דה ליטל קאפקייק בייקשופ. ביס אחד בקאפקייס שוקולד עם קרם חמאה שוקולד וזה כמו לנגוס בענן מתוק.

The Little cupcake bakeshop 30 Prince St

של מי הפיצה הכי טובה

זה ויכוח ישן נושן, היכן לאכול את הפיצה הכי טובה בניו יורק, ויכוח שאי אפשר לנצח. המתבגרת לקחה אותנו לרובירוסה בנוליטה על גבול איטליה הקטנה. היא לא טעתה בבחירה שלה. מקום קטן שכאילו קפא בזמן, אפילו עיצוב הפנים נשאר כפי שהוא, כאילו שלא נגעו בו משנות ה – 60. והפיצה וואו איזו פיצה. לשולחן מגיעה צלחת מעופפת של בצק דקיק עם קצוות קריספיים ורוטב עגבניות – וודקה, עליו מבעבעים איים של מוצרלה. נאלצנו גם לטעום פיצה חצי חצי עם פפרוני וערמה נדיבה של רוקט עם שבבי פרמזן. מתברר שבשבוע האופנה בניו יורק, גם הנמנעים מפחמימות ריקות, נוהרים לכאן לתדלק.

Rubirossa 235 Mulberry Street between Prince and Spring

אסאי, אבוקדו טוסט, אוסטרלים וישראלים בבית קפה בנוליטה

לבית קפה צעיר, טו האנדס, שמנוהל על ידי חבורה עליזה של אוסטרלים הגענו לבראנץ’. המנות המוגשות בכלי אמייל לבנים היו פשוטות וטעימות מאוד. אני אכלתי כריך בלחמניית המבורגר רכה עם ביצה, אבוקדו ותרד צעיר. אבל הסיבה העיקרית למענה עמדנו בתור, ומה שהתברר מזמינות כל הבנות הצעירות מסביב, הייתה קערת אסאי Acai Bowl מעין סמוזי במרקם של סורבה קפוא, עם תוספות בריאות של גרנולה, קוקוס, גרעינים וזרעים ופירות יער טריים.

Two Hands 164  Mott St

 

טו האנדס, המנות מוגשות בכלי אמייל לבנים, פשוט וטעים

להרגיש בבית בניו יורק, זה למצוא בית קפה שכונתי, שמגיש קפה טוב ואוכל טעים ויש ממנו תצפית נהדרת לרחוב. Cafe Gitane בפינה של רחובות Mott ורחוב Prince ממש מול מאפיית הקאפקייקס האהובה עלי, ענה על כל ההגדרות. לשבת על המדרכה ולהאזין לרעשי העיר, להתבונן בעוברים ושבים, זה עבורי להרגיש הכי כמו בסרט על ניו יורק. ממש בקפה הזה צולמה סצנה מהסרט “התחלה חדשה”, עם קירה נייטלי, סרט ופס קול שתמיד מחזיר אותי לרחובות נוליטה.

התחלה חדשה סרט עם קירה נייטלי ואדם לוין

Café Gitane 242 Mott St

הגינה הקהילתית ברחוב אליזבט

זו לא עוד גינה עירונית, זוהי גינה, שהיא פלא ירוק בלב נוליטה. כיף לרבוץ על הדשא, לשתות קפה ולעשות פיקניק מאולתר. להתפעל מהפרחים המשמחים והארוגות העונתיות, בהן מגדלים ירקות, חסות ועשבי תבלין. בסופי השבוע מנגנות בגינה להקות צעירות והדשא מתמלא במשפחות וזוגות המתמסרים לקרני השמש.

Elizabeth Street Community Garden, between Prince & Spring streets

Home

רעש של שקשוקי סכום בצלחות וצהלולים של שמחה, באווירה הכי איטלקית, מקבלים את פנינו בפנינה הזאת, הטרטוריה האיטלקית, Osteria Morini . מגש נדיב של אנטיפסטי של נקניקים וגבינות ושלוש פסטות טעימות בטרוף ואנחנו מתנדנדים בהנאה לקצב הפסקול האיטלקי. When a moon hits your eye like a big pizza pie
That’s amore. When the world seems to shine like you’ve had too much wine
That’s amore

Osteria Morini 218 lafayettest

למסעדה האיטלקית הזאת, פאזנט,  שזכתה לתשבחות בניו יורק טיימס, הזמינו אותנו זוג פודיס, הצלמים תמר ושמעון רוטשטיין. הרוטשטנים הם ה- כתובת להמלצות בעיר, הם מתגוררים ועובדים בניו יורק שנים, הם מכירים כל שף וכל מקום קולינרי ששווה להכיר. מהמטבח ומתנור העצים הענק, מגיחות לשולחן, מנות איטלקיות בזו אחר זו ומונחות במרכז השולחן בסגנון ארוחה משפחתית.

Peasant 194 Elizabeth St

בייגל עם מריחה נדיבה של גבינת שמנת וסלמון כבוש, זה הכי ניו יורק שיש. והמקום אייקוני Black seed bagels מספק את התאווה של המקומיים לבייגל ושמיר (מריחה, באידיש ניו יורקית). ארזו לנו בייגל שומשום, עם סלמון סמוק כבוש בסלק, גבינת שמנת עם חזרת טרייה וצנוניות ובייגל עם סלט ביצים והלכו לאכול אותם ממש כמו המקומיים בגינה השכונתית הקרובה.

Black seed bagels 170 Elizabeth St

טוב, היינו חייבים לעשות הפסקה מכל האורגיה הקולינרית הזאת, ולעצור לסיור במוזיאון לאמנות מודרנית New Museum שחללי התצוגה שלו לא ענקיים ומאיימים כמו המוזיאונים הגדולים בעיר, תמיד אפשר למצוא כאן תערוכת צילום מעניינת או מייצג מתריס.

New Museum 235 Bowery