אחת החדוות הגדולות שלנו בזמן החופשה בפרובאנס, היא להתחפש למקומיים, חבושים בכובעי פנמה לבנים וחמושים בסלי נצרים ענקיים, אנחנו יוצאים לחמוס את השווקים הססגוניים של פרובאנס. בשבת הובילו אותנו המארחים שלנו, לשוק הצבעוני האותנטי בלב העיירה ריאז, Riez, השוכנת באזור פרובאנס עילית, Alpes de Haute Provence. הם המליצו שנאסוף ממטעמי השוק לפיקניק וגם נצטייד במצרכים לארוחה פרובאנסלית טיפוסית, שנכין אחר כך לארוחת הערב. הבונוס הגדול בנסיעה לשוק בריאז, זה לעבור בשדות של חמניות צהובות המרכינות את ראשן לכיוון השמש ושורות שורות של לבנדר פורח בסגול עד קצה האופק. מחזה עוצר נשימה ביופיו.

השוק התוסס והצבעוני של ריאז

הסלים שלנו התמלאו בקצב מסחרר בגבינות עיזים רכות וקשות, לחם פריך, נקניקים מתובלים, זיתים, תותי יער, ירקות ופירות. כמובן, שלא פספסנו, ומששנו בדוכני השוק, כל עגבנייה בעלת צורה מוזרה, מסניפים את הניחוחות הבשלים שלה ומפנטזים על המטעמים שנכין בחווה. טעמנו דבש לבנדר בהיר ועדין, בעל ניחוח פרחוני וגבינות עיזים טריות מהאזור, Chevre de Fromage  , טפנד מזיתים שחורים וירוקים ופוקצ’ות מנוקדות בבצל מקורמל ואנשובי שהשלימו את הסל הפרובאנסלי. לא פספסנו בשוק גם את דוכני הסבונים והבשמים’ מסניפים ריחות של לבנדר ויסמין. כמו גם דוכנים המוכרים כלי קרמיקה פרובאנסליים צבעוניים ועליזים, אריגים, בדים, סלי קש וכובעים. בשוק תמצאו דוכנים המוקדשים ללבנדר, ואנחנו הצטיידנו בשקיות בד כותנה לבנות מלאות בלבנדר מיובש, סבוני לבנדר טבעיים סגולים וריחניים וניחוחות מיצוי לבנדר מבשמים לבית.

את הסיור בשווקים כדאי לתכנן לשעות הבקר המוקדמות. אז כדאי להגיע לשוק ליהנות מקפה משובח עם קרואסון פריך או כריך פרובאנסלי ואחר כך לצאת לסיור בדוכני השוק. לקראת שעת הצהריים אפשר שוב להתמקם באחד מבתי הקפה המקיפים את השוק להזמין כוס יין מקומי ולנשנש פיסלדייר שזו פיצה פרובאנסלית עם זיתי שחורים, בצל מקורמל ואנשובי. או לתכנן ליהנות מפיקניק אחרי שאספתם את הצידה מדוכני השוק. ומשם לצאת לתור בעיירות הסמוכות.

היכן עוד אפשר לטייל כשמסיימים לסייר בשוק של ריאז? 

העיירה הקרובה לריאז, מוסטייה סנט מרי, Moustiers-Sainte-Marie יופייה וסמטאותיה שטופות השמש, פשוט השאיר אותנו נפעמים. בתי האבן של העיירה, יושבים על צוק גבוה ונחצים לשני חלקים על ידי נביעות מים טבעיות ומפלי מים שוצפים שנובעים במעלה ההר. שמחנו ללכת לאיבוד בסמטאות הצרות ובכיכרות הקטנים בעיירה. עצרנו להציץ בסטודיו של אמנים מקומיים, בחנויות עתיקות לקרמיקה ובחנויות בוטיק קטנות המייצרות קרמיקה מקומית. כלי קרמיקה העדינים שמיוצרים בעיירה Faïence Pottery, שונים מאוד מהכלים הפרובאנסליים הצבעוניים והכבדים. כאן גילינו בעיקר כלים לבנים, פריכים המצויירים בעבודת יד, בעיקר בגוונים של כחול. כמובן, שאפשר לעצור לארוחת צהריים באחת מהביסטרו הכפריים, לארוחה של יין, גבינות מקומיות, נקניקים ולחם פרובאנסלי מצויין.

השוק של פורקלקייה בדרך העיירות היפות של פרובאנס 

כמעט בכל יום של השבוע, אפשר למצוא שוק אוכל, כפרי מקומי, בכפר אחר לבקר בו. כדאי לבדוק במקום שמתארחים באלו ימים נערכים השווקים המקומיים.  בדרכנו לסיור בעיירות היפות של פרובאנס, Beaux Villages עברנו דרך העיירה, פורקלקייה, Forcalquier שבימי שני מארחת שוק כפרי ססגוני, בכיכר הראשית במרכז העיירה. ברור שעצרנו לסיבוב בשוק. לפני הקניות, אפשר להתמקם לקפה קטן וקרואסון חלומי באחד מבתי הקפה ששוכנים מסביב לכיכר וליהנות מהמולת השוק. להתבונן בעוברים ושבים שסוחבים סלים מלאים ולתכנן מה להכין לארוחת הערב.

נכבשנו בקסמן ובצורתן המעוותת של עגבניות לב הפרה, Tomates Coeur de Boeuf, שנחשבות לסטקים של העגבניות. עגבניות בשרניות, נגיסות, מלאות עסיס וטעם, אותן חותכים לפרוסות עבות, מגירות מיצים מתוקים שכיף לנגב בבגט פריך. מצאנו בשווקים, עגבניות ששקלו כמעט חצי קילו, ענקיות מפלצתיות, חרושות בקמטים וחריצים, בכלל לא מושלמות ועגולות ומכאן גם יופיין. נהנינו לגלות מינים וסוגי עגבניות חדשים כגון העגבניות האורגנית מחודדות בקצה שנראו ממש כמו לב מלא דם. כשחזרנו לוילה שבה שהינו, טרפנו נתחים בשרניים של עגבניות עטורות רק בכמה גרגירי מלח ים, Fleur De Sel . התענגנו על סלט עגבניות פרובאנסלי פשוט וים תיכוני עם פסטו פטרוזיליה, שום ושמן זית. וצלינו עגבניות אדומות בתנור כדי לרכז את הטעם המתוק של הקיץ שמסתתר בתוכן.

    

היכן עוד אפשר לטייל כשמסיימים לסייר בשוק של פורקלקייה? 

נסענו לבקר בעיירות הציוריות של אזור Beaux Villages   מכביש המוביל לגורד, Gordes נראית העיירה כאסופה של בתי אבן לבנים ובראשה כתר בצורת מבצר מימי הביניים. הבתים פזורים על ראש של צוק סלעי על רקע שמים כחולים של פרובאנס ונראים מצוירים כמו גלויה על רקע הנוף. גורד נחשבת לפנינה של האזור, זו עיירה פיצפונת, עם כיכר מרכזית קטנטנה שסביבה בתי קפה, מסעדות ולא מעט מלכודות תיירים. אנחנו פנינו לסמטאות השקטות יותר של העיירה, מגלים גינות קטנות פרטיות של פרחים, ירקות ועשבי תבלין, גלריות חבויות ומסעדות של המקומיים.

משם המשכנו בטיול ונסענו להתפעל מהעיירה האדומה, רוסיו, Roussillon שיושבת על סלעי טרקוטה אדומים, מנוקדת בבתי אבן צבעוניים מרוצפים בגגות רעפים באדום. גם כאן אנחנו הולכים לאיבוד בסמטאותיה של העיירה על בתיה הארגמניים כאילו נפלנו לארץ אגדות. בעיירות היפות, סביב הכיכר המרכזית הקטנה, מצאנו זמן לסיבוב קניות בחנויות הבוטיק המוכרות, מוצרי כותנה ופשתן מקומיים, קרמיקה, תכשירים ומוצרים על טהרת הלבנדר, כובעי קש, סלים ותיקים פרובאנסליים ומעדנים מהאזור.

בעיירה בונווי, Bonnieux, נהנו לטייל בסמטאות המוצללות, בין בתים עתיקים, מהמאה ה – 16.  כמו בכל  העיירות באזור גם כאן אפשר להתרווח במרפסת באחד מבתי הקפה או המסעדות, מרפסת המשקיפה על הנוף הירוק יפיפה, מנוקד בשדות סגולים, באזור הלוברון, Luberon.

 לינה בפרובאנס

אנחנו הוזמנו על ידי חברים לוילה בפרובאנס. יש חברות המתמחות בהשכרת וילות באזור, לפי מספר אנשים, מיקום וכמובן תקציב.

לרישמת יעדי החופשה העתידיים שלי, הוספתי את וילה לה קוסט, שאטו פרובאנסאלי עילי, 28 חדרים, ספא, מסעדת שף, ספריה, בר, גינה ציורית רחבת ידיים.