הלב שלי שייך ללב סוהו
המונית הצהובה חוצה את הגשר ונוסעת ברחובות העמוסים של הדאון טאון בניו ירק לכיוון המלון שלנו בסוהו. הלב דופק מהתרגשות, יש לה לעיר הזאת השפעה מסחררת עלי. הרחובות המוכרים של סוהו, שהייתה לי לבית שנים רבות, גורמים לי לתחושה שהנה חזרתי הביתה. כשאני חוזרת לניו יורק, הפעם עם המשפחה, אחרי היעדרות ממושכת מדי, אני מודיעה להם שבתכנית לחרוש את השכונות האהובות עלי סוהו, נוליטה ונוהו, כך שלא נפספס שום הפתעות בדרך. בכל צעד יש משהו שמסקרן, מעניין ומושך כמו מזללה חדשה שכיף לשבת בה, לאכול ולבהות באנשים היפים שמסתובבים ברחוב. פיצרייה ותיקה, שמספקת את התשוקה לפחמימות מנחמות. בוטיקים של מעצבי על לצד רוכלים ברחוב, שמציגים אמנות שהייתה בקלות יכולה להיות מוצגת בגלריה או מאפיה אייקונית שהקאפקייקס בוויטרינה צורחות אמריקנה. בחריצות כדי לסרוק ולא לפספס את כל מה שקורה והתחדש בשכונות, אנחנו עולים ויורדים ברחובות שהם הלב של סוהו רחוב Prince ורחוב Spring ואחר כך חוצים את הרחובות המקבילים בגבולות המרובע של הרובע, עד רחובות West Houston מצד אחד ורחוב Grand מהצד הדרומי.