סגרתי לא מעט פעמים את העיניים, בדרך המתפתלת מפוזיטנו לאמלפי, וואו איזו דרך. הנסיעה עוברת בכביש דו סטרי צר, ממש על גבול המצוק הגבוה, והחוויה גרמה לי לפרפרים בבטן. כשהגענו לעיירה, הייתי זקוקה להתרעננות עם כוס קפה ומאפה. התיישבנו בבית הקפה העתיק, ANDREA PANSA,  בר פטיסרי בן 100 שנה. בהתחלה חלקנו מאפה אחד של Sfogliatelle, משולש עשוי שכבות פריכות של בצק דקיק במילוי קרם לימון. אחרי שטעמנו, הזמנו אחד כזה לכל אחד וגם ממתקי הדרים מסוכרים טבולים בשוקולד מריר לדרך.

Pasticceria Pansa  Via Duca Mansone I

ממול, התאספו למרגלות מדרגות הכנסייה, אורחים שבאו ללוות זוג צעיר ביום חתונתם. מיד התברר, שזו חתונה איטלקית מסורתית, כמו מתוך סרט ספגטי. האב הסיעה את הכלה בתוך מכונית פיאט מיני אדומה קטנטנה. הכלה בלבן דחוסה, על כל קצפת המלמלות של שמלת הכלה, בתוך מושב הנוסע, מנסה להתרומם ולנופף באצילות לאורחים מתוך פתח הגג הנפתח. גשם של סוכריות דרז’ה וצהלולים, Buona fortuna, של האורחים ליוו את הכלה במעלה המדרגות. באווירת הרומנטיקה הזמנו עוד מאפה מתוק, יושבים נהנים מהמחזה השמח.

המארחים שלנו בפוזיטנו שלחו אותנו לארוחת צהריים בדה ג’ימה, Trattoria Da Gemma, מוסד קולינרי האהוב על המקומיים. אחרי סיור ברחוב הראשי ההומה, שמחנו להימלט לשקט של המסעדה. אני לא אשכח את הארוחה בניחוח הלימון, שחגגה בכל מנה את הלימונים של אמלפי ואת התרבות רבת השנים של קולינריה מקומית. זו הייתה קנטטה ללימונים.

Trattoria Da Gemma Via Fra Gerardo Sasso, 11

קפרי

עלינו למעבורת מפוזיטנו לקפרי, נהנים מרוח רטובה בהפלגה הקצרה לאי קפרי. מהנמל הקטן, עלינו בדרך הציורית בנסיעה במכונית עם גג פתוח, לפסגת האי לאנקפרי. ומשם ברכבל כסא, עלינו עוד יותר גבוה, למונטה סולארו, מרחפים בעליה מעל טרסות של בתים וגינות ירק של המקומיים. כל כך שמחתי, שהתגברתי על פחד הגבהים שלי, הנוף מהפסגה עוצר נשימה. התיישבנו לקפו’ציני קטן, בקפה המשקיף לכיכר הקטנה, הפיצאטה, ,Piazza Umberto לא ממהרים להפליג אחרי שאר המטיילים הנוהרים ל – Via Camerelle אחרי מותגים, מותגים, מותגים, בבוטיקים וחנויות אופנה של מעצבי על, הפזורים בסמטאות הקטנות של אנקפרי. אני העדפתי ללכת לאיבוד בסמטאות, להציץ לגינות הירק המטופחות ולגלות אילו ירקות ופירות מגדלים המקומיים.