“המלפפון”, המבנה האייקוני, משקיף על כל לונדון
באו וואו בראוו
BAO Soho מסעדה פצפונת, מטבח טיוואני, הייתה בגלגול הקודם דוכן אוכל רחוב. עכשיו אנשים עומדים ומחכים בסבלנות בתור, במדרכה שממול המסעדה. לראשונה טעמנו אוכל טייווני, הטיוואנים אוכלים בעיקר מחוץ לבית, כך שנוצר שפע קולינרי של אוכל רחוב עונתי וטרי. אני לא יודעת, אם התאימו את המנות בבאו לחיך הבריטי, אבל כל מה שטעמנו לא היה חריף מאוד. לחמניות מאודות, גאו באו, עם עוף או חזיר צלויים, עסיסיים ומנות קטנות של ירקות ופירות ים החלו למלא את השולחן הקטן. גם לקינוח הזמנו באו מתוק, לחמנייה מאודה, מתוקה עם גלידת ג’ינג’ר, שהייתה סיומת מפתיעה לארוחה. תבואו רעבים וסבלניים במיוחד, כדאי להמתין בתור ללחמניות וואו של באו.
לראשונה טעמנו אוכל טייווני והיה וואו, ממש וואו, במסעדה הקטנה באו
53 Lexington St, Carnaby, London
באו גאו, זו לחמנייה מאודה. וזה הקטע בבאו, לחמנייה אוורירית ורכה עם נתח עוף פריך ורוטב חמצמץ
לחמניות מאודות גאו באו עם עוף או חזיר צלויים עסיסיים ומנות קטנות של ירקות ופירות ים החלו למלא את השולחן הקטן
גם לקינוח הזמנו באו מתוק, לחמנייה מאודה, מתוקה עם גלידת ג’ינג’ר שהייתה סיומת מפתיעה לארוחה
באו, מסעדה פצפונת, הזדמנות לטעום את המטבח הטיוואני, הייתה בגלגול הקודם דוכן אוכל רחוב
דובר סטריט מרקט, שש קומות שמאגדות תחת קורת גג אחת אופנה, אמנות, אוכל ולייף סטייל
אני חובבת חנויות קונספט, שמאגדות תחת קורת גג אחת, אופנה, אמנות, אוכל ולייף סטייל. כזו בדיוק היא חנות הקונספט, דובר סטריט מרקט, שש קומות שמוצגים בהם, אופנה עילית ואוונגרדית, מייצגי אומנות, בית קפה נינוח ומואר והכל נוטף סטייל בריטי. החנות ממוקמת לא רחוק מכיכר פיקדילי.
אופנה עילית ואוונגרדית פוגשת אמנות רחוב, הניגודים עושים כאן את העניין
18-22 Haymarket
אחרי ששבענו מאמנות ואופנה יוקרתית, ירדנו ליהנות מתה ועוגה בקפה של דובר סטריט
איילת הירשמן חברתי היקרה, היא עיתונאית, מחברת 13 ספרי בישול רבי מכר, שבמשך עשור שימשה כעורכת ראשית של מגזין האוכל “שף” ומדור אוכל ב”לאשה””. היא בעלת טור אישי פופולרי, בשם “יומן מטבח”, בנושא אוכל וביקורת מסעדות בשבועון לאשה. כפודית רצינית, היא נסעה לא מעט לסיורי טעימות בלונדון.
הנה שולשת ההמלצות שלה, למקומות שחייבים לסמן על מפת הטעימות בלונדון.
אם אתם בעניין של ראמן, ולמה שלא תהיו בעניין, פשוט תתאהבו בבון דאדיס. זוהי מזללת ראמן קולית ומהממת, ונקודה לעצירת חובה באזור סוהו, לטעימת ראמן, שהוא למעשה ארוחה שלמה יוצאת דופן באיכותה על בסיס עוף או בקר או פירות ים. כך או כך, המקום והראמן יעשו לכם טוב על הנשמה.
31 Peter St
סנט ג’ון, זה מוסד קולינרי ותיק מול שוק סמיתפילד (Smithfield) עתיק היומין (שמשמש כיום בעיקר למכירת בשר) ממוקמת המסעדה בת 22 השנים של השף פרגוס הנדרסון. מאז נפתחה ועד ימינו נוהגים אנשי אוכל בכירים לומר שזו, עדיין, המסעדה הכי טובה בלונדון. ובכן, ללא ספק זאת מסעדה מיוחדת ומעניינת מאוד, ובעיניי גם טעימה במיוחד, ואם אתם פודים רציניים, מהסוג שאוהב אוכל ישיר וברור בלי הרבה שטויות מסביב, יש סיכוי שתתאהבו במקום. יש הרבה בשר ציד בסיינט ג’ון, גם הרבה חלקי פנים, ואפשר לומר שמדובר במטבח בריטי עמוק, עשיר ומרתק, שיש בו פשטות מסוימת אך מדויקת מאוד, ושהוא אינו מיועד לכל אחד. אבל, אפשר גם לטעום מסיינט ג’ון המיוחדת בגישה קלילה קצת יותר ועדיין מוצלחת מאוד, אם מגיעים למסעדת הבת, שנקראת סיינט ג ‘ון ברד אנד ווין St. John Bread and Wine , כאן תמצאו מנות נינוחות יותר (יחסית), במחירים נוחים יותר.
בתוך Spitalfields Arts Market
94-96 Commercial St
פעמיים אכלתי ארוחת צהריים בדינר (Dinner), מסעדתו של השף הסטון בלומנטל (Heston Blumenthal), שפתח עכשיו מחדש את מסעדת פאט דאק שלו, ושתי הארוחות היו מעולות במיוחד. הקטע אצלם הוא לאכול מנות שמקורן בהיסטוריה הבריטית, כפי שבלומנטל המבריק רואה אותן. התפריט הוא פרשנות שלו, לאחר תחקיר היסטורי מעמיק, למה שנאכל בבריטניה במאות הקודמות. 40 פאונד לארוחת שלוש מנות, לא כולל שתייה בצהריים. בערב יקר מאוד.
Mandarin Oriental Hyde Park
66 Knightsbridge
לונדון תה וסימפטיה
This is a really engaging set of recommendations, there’s a clear passion for food and a strong sense of culinary identity behind each place.
What stands out is how each restaurant offers a completely different experience. Bone Daddies captures that modern, vibrant ramen culture in Soho, casual but packed with bold flavors. Then St. John and its sister spot lean into traditional British cuisine in a way that feels authentic rather than overcomplicated, which is refreshing. And Dinner by Heston Blumenthal adds a creative, almost academic twist by reinterpreting historical dishes, turning a meal into something educational as well as delicious.
It’s interesting how food writing like this blends storytelling, culture, and analysis. That kind of structured insight, breaking down experiences and presenting them clearly, is similar to the approach encouraged by the College of Contract Management, where organizing and communicating complex ideas effectively is key.
Overall, this makes London sound like a must-visit for anyone serious about food exploration.
This is another compelling set of recommendations, and you can really feel the writer’s deep appreciation for London’s diverse food scene. Each spot highlights a different side of the city’s culinary identity, making the list both balanced and exciting.
Bone Daddies brings that lively, contemporary ramen experience, informal, energetic, and full of rich, satisfying flavors. In contrast, St. John and St. John Bread and Wine celebrate classic British cooking with a focus on simplicity and authenticity, appealing to those who appreciate traditional techniques done well. Meanwhile, Dinner by Heston Blumenthal stands out for its inventive concept, transforming historical British recipes into something refined and thought-provoking.
What makes this especially effective is how the recommendations go beyond just food, they tell a story about culture, history, and personal experience. This kind of clear, structured presentation of ideas reflects the practical insights promoted by the College of Contract Management, where organizing information thoughtfully is essential.
Altogether, it paints London as an incredibly rich destination for anyone passionate about discovering food in all its forms.